מרדנות, סרבנות, האדרת חברים וניכור כלפי דמויות סמכות.
אהבתם? שתפו!
אנחנו רגילים לחשוב שתפקידנו כהורים הוא לוודא שהם יבצעו את המשימות. שיתפללו, שילבשו בגדי חג, שיעמדו במדדי ההצלחה. אבל האמת היא שככל שאנחנו מנהלים אותם יותר,
אין דבר מתסכל יותר מלראות את ילדינו פועל בצורה שגויה, מגיעה לתוצאות מכאיבות, ורגע אחר כך פועל שוב באותו האופן. אין מייאש מלראות את ילדינו ממשיך
אותו נער שחיכה כל כך הרבה לפורים, דמיין את האוירה השמחה, את הפורקן וחווית השחרור- מגיע לפורים ומרגיש שמשהו במה שקורה בפועל- לא נוגע באיפה שתיכנן
אני יושב עם החברים. אני יודע שהם סבבה איתי. אני רוצה להגיב על מה שהם מדברים. אני משותק. אני ממש
בנטישה- מה שהיה לא יהיה, אבל גם מה שהיה לא היה. חשבתי שהיה משהו, אבל אני מבין שלא היה כלום.
כאילו, הסתכלתי על המלוואח, שנאתי אותו, אבל הייתי חייב אותו.
כשאני חושב על זה- אני רואה היגיון.
אם