חיפוש עצמי, בלבול מתמשך, תפיסה דיכוטומית ותחושות חוסר שייכות.
השילוב בין הרובד הרגשי, ההתנהגותי והצורך בהחזקת מוטיבציה לאורכו של התהליך הופכים את המרכז הטיפולי לייחודי בתחומו.
הצוות המורכב ממטפלים קליניים מומחים ובעלי ניסיון
בבניית תהליכי שינוי וריפוי עם בני נוער ועם התנהגויות סיכון
ובעברית "יישוג".
בני נוער רבים אינם מעוניינים בתהליך טיפולי.
התהליך הטיפולי נחווה על ידם בצורה ביקורתית.
הידיעה שמישהו בסביבתם שולח אותם לטיפול –
מעוררת בהם את התחושה שרוצים לשנות אותם ולהשפיע על הבחירות שלהם
בו בזמן שהם עסוקים בגיבוש הזהות ובהוכחה שהם יודעים מה נכון להם
זו הסיבה שלרוב נתקל בהתנגדות כבר בנקודת הפתיחה.
עלינו לגרום להם לרצות את התהליך.
לזהות מה הם יכולים להשיג אם יבואו לטיפול ומה הם עלולים לפספס בויתור על התהליך.
עלינו לספק מרחב שיאפשר להם להיחשף ולהכיר בחלקים אותם היו רוצים לשנות,
לעורר בהם את הדחיפות לשינוי, להגביר מוטיבציה,
לייצר תשוקה ולהחזיק אותה בוערת גם בנקודת הפתיחה וגם לאורכו של התהליך.
המיומנות לייצר אצל מישהו אחר רצון להשיג משהו נקראת 'יישוג'.
ריצינג אאוט
כאב מפעיל אותנו, והוא ניתן לריפוי.
לכאב יש תפקיד.
למרות שלרוב הוא שומר עלינו, מגדל אותנו ומניע אותנו קדימה –
פעמים רבות הוא תוקע אותנו ומשאיר אותנו מאחור, במאבק וניסיון להימנע ממנו.
כאב עשוי להניע אותנו למסקנות שגויות ולהשקעת משאבים בהימנעות ממנו.
אין התנהגות לא הגיונית, ואם אנו רואים התנהגות כזו –
ככל הנראה יש מאחוריה היגיון נסתר ולעיתים אף לא מודע.
התנהגויות רבות הינם תוצאה של הניסיון להימנע מכאב, גם כשמחיר ההימנעות גבוה.
גם כשאנו לא מודעים אליו, הוא קיים.
גם במקומות בהם קיימת דחיפות לשינוי התנהגותי,המענה לכאב המפעיל את אותן התנהגויות – הכרחי.
העובדה שכאב ניתן לריפוי מאפשרת לנו להציף, לשקף, לתווך ולתת מענה קונקרטי וריפוי מלא.
הטיפול הרגשי כולל בתוכו את ההכרה בכאב שמפעיל אותנו,
חזרה אחורה לאותם אירועים שיצרו את הכאב ואת המסקנות השגויות, ומתן מענה מרפא לאותם אירועים.
העיבוד המחודש שחוויות העבר יקבלו באמצעות טכניקות טיפוליות שונות והמרחב המכיל שיווצר-
מהווים את החלק המרכזי בתהליך השינוי.
טיפול רגשי
לקיחת אחריות ויכולת השליטה העצמית מהווים חלק הכרחי ומשמעותי בתהליך.
למרות המענה הרגשי, ההתניות שנוצרו סביב התנהגויות מסוימות הופכות אותן לאוטומט.
עלינו לדאוג לפיתוח מנגנוני בלימה ויכולת הימנעות מולן.
אחריות הינה היכולת לעשות מה שצריך, או להימנע כשצריך – ללא קשר להרגשה הנלווית.
כושר ההכלה הרגשית והחיבור לתהליך השינוי ללא פיתוח אותם מנגנוני בלימה –
לא יאפשר את הטמעתו של התהליך לאורך זמן.
הילד שלנו גדל, מבחינתו הוא האחראי הבלעדי על חייו. עלינו להכיר בכך.
במקום להילחם בחוסר היכולת שלנו לשלוט בחייו, עלינו להתמקד בפיתוח היכולת הזו אצלו.
נעשה זאת באמצעות רכישת כלים להימנעות,
לקיחת אחריות ופיתוח מנגנוני הבלימה –
שיחזירו את השליטה ואת זכות הבחירה לחייו.
שליטה עצמית
החזקת שלושת הפרמטרים האלו
הופכת את התהליך לאפקטיבי במיוחד,
ומדגישה את הייחודיות של המרכז הטיפולי.
בין השאר אנחנו נותנים מענה ל:
חיפוש עצמי, בלבול מתמשך, תפיסה דיכוטומית ותחושות חוסר שייכות.
מתחים מתמשכים, ריבים על בסיס קבוע ומאבקים בלתי פוסקים עם ההורים.
תנודתיות רגשית קיצונית, תפיסת עולם בשחור-לבן, וקושי במתן ביטוי מאוזן רגשית.
כעס בלתי נשלט, התפרצויות זעם, תחושות עוינות וחוסר שליטה.
מתח, מועקה, אי שקט, עצבות, ריקנות, חוסר עניין ואיבוד קשר עם העולם.
גראס, סמארטפון, אלכוהול, חומרים משני תודעה והתנהגויות שיצאו משליטה.