יצא לכם פעם להיות בקשר ולהרגיש שדי, הגיע הזמן לזוז. להיפרד, לא מתאים?
ואז, כשבאתם להיפרד, הבנתם שהצד השני רוצה להיפרד.
ופתאום התמונה משתנה. פתאום נהיית דרמה נורא גדולה. פתאום, אני שרציתי הרגע להיפרד, מתחיל לחזר. לא רוצה לזוז. מנסה להשיג משהו, שלפעמים אפילו אין לי מושג מהו.
מכירים את זה?
שעברתם פרידה, והיא רודפת אתכם? פוצעת?
כאילו, אני כבר לא שם, אבל משהו שם רודף אחרי.
מכירים חבר כזה? חברה? קרה לכם?
שימו לב-
מה ההבדל בין פרידה לחווית נטישה-
בפרידה- מה שהיה היה, ואני מבין שהוא לא יהיה יותר.
יש זכרון, וכואב לי שהוא לא יהיה יותר.
זה כואב שמה שהיה לא יהיה. אני נפרד.
בנטישה- מה שהיה לא יהיה, אבל גם מה שהיה לא היה. חשבתי שהיה משהו, אבל אני מבין שלא היה כלום. הייתי בסרט. חשבתי שיש משהו.
הרגשתי בקשר, הרגשתי אהוב, אבל לא ממש התאים. ופתאום כשנפרדו ממני, אני מבין שמה שהרגשתי לא היה.
להיפרד זה כואב. וזה בסדר. מותר לכאוב.
לחוות פרידה כנטישה, משמע- אני שופט את עצמי על מה שהיה.
למה הייתי שם? איזה דפוק יצאתי. חבל שהסכמתי. איזה מטומטם אני. יואוו, פאדיחה. איך נתתי ללב שלי להיפתח ככה.
פרידה היא אירוע כואב, והוא כורח המציאות.
הילד שלי בתחילת השנה הלך לגן חדש. גן של גדולים.
וזה כאב לו.
הוא גם שאל בדמעות למה רק לקטנים מרשים ללכת לגן הישן. הוא אמר שזה לא פייר.
כאב לו. הוא נפרד.
נטישה זה עולם אחר. בנטישה, צפות לי בתוך הבטן כל מיני זהויות שאני לא רוצה להיפגש איתם.
כואב לי להיות הבנאדם הזה.
נטישה היא סוג של טראומה.
אני חווה אשמה. אני חווה חרטה. אני חווה בושה.
מה זה אומר עלי שהייתי בקשר, ובעצם לא היה שם כלום?
וזה שורף.
האשמה, הבושה, החרטה.
אני רואה אותי נפרד ממטופלים, סיום טיפול.
וכואב להם להיפרד. אבל זה נורא משמח.
כי סיימתי. אני גדול עותר. אני טוב יותר.
אם אני רואה מטופל שמרגיש שנטשתי אותו, אני מבין שהוא הרגיש בקשר שלנו משהו, ומשהו שם בפרידה לא מעובד לו. מוציא אותו לא בסדר.
מכירים מערכת יחסים שהסתבכה, והייתה פרידה, ואז הגיעה אובססיה מאוד גדולה?
טלפונים, חוזרים לקשר, נפרדים, הודעות, שומרים שיחות, בודקים מתי נראה לאחרונה בווטסאפ וכו׳?
כשאני ננטש, יש בי חלק שממש לא רוצה להאמין שזה באמת. אני לא רוצה להאמין שהייתי כל כך דפוק. אני לא רוצה להיות עם הזהות הזאת, שאני לא בסדר.
כן היה שם משהו. אני לא כזה אפס. אז אני מנסה לשחזר את הקשר. למצוא את המשהו הזה.
ואז אני חווה נטישה שוב. ושוב מחפש- והנה אובססיה.
כשאתם פוגשים אדם כואב אחרי פרידה, או מישהו שמרגיש שנטשו אותו. תסתכלו עליו, ותנסו להקשיב לפעימות הלב שלו.
מה עובר הלב? מה הוא מפחד להיות?
הוא איבד את החלום, או שכל מה שהיה התנפץ לו, וזה אומר עליו כל מיני דברים?
ואם אתם חווים את זה, תסתכלו שם בבטן, ותזהו את הכאב הזה.
כן, אני יודע שזה כואב. אבל זה כבר הכאב שלך. זה לא קשור לפרידה. זה קשור לאיזה מישהו שאת/ה מאוד מפחד להיות. (פטטי, תמים, אפס, קטן, חי בסרט, וכו׳).
