מגדלים כנפיים
מצמיחים כנפיים
פורשים כנפיים
עמותת נשרים הוקמה ומנוהלת ע״י חזקי גלבוע (עו"ס קליני MSW), מומחה לטיפול במתבגרים והתנהגויות סיכון.
העמותה מעניקה מעטפת מקצועית ללווי וטיפול באתגרי ההתבגרות,
על ידי צוות מטפלים קליניים מוסמך, המומחים בייחודיות תהליך ההתבגרות ובצרכים המאפיינים תקופה זו ומספקים מענה הולם שיהפוך את התקופה הזו לפריצת דרך משמעותית.
אף אחד לא הפך ברגע אחד
מקרבן לגיבור, מחלש לחזק
או מלוזר לווינר
זה הגיוני. יש לזה סיבה, ויש דרך ברורה
שתגרום למסע הזה להסתיים בהצלחה.
איבוד הרצף, חילוקי דעות,
התנהגויות נרכשות וזהויות שמתגבשות.
יש דרך, שתאפשר לך להישאר גדול גם כשתרגיש קטן,
לקחת אחריות גם אם לא תוכל להבטיח שלא תעשה טעות.
גם אם כרגע האווירה מתוחה, יש חילוקי דעות או תחושה שדברים הולכים לאיבוד, אפשר לנשום,
יש לכל זה הגיון ויש דרך סדורה לצלוח את זה.
מאחורי כל התנהגות שאנו רואים יש הגיון.
התנהגות שנראית לנו לא הגיונית – ככל הנראה מספרת על הגיון שעדיין אינו ברור לנו.
אין טעם להלחם בהתנהגות בלי לתת מענה
למטרה שהיא משרתת.
חזקי גלבוע, מייסד ומנהל נשרים
ראיתי את השינויים שקורים ושאלתי את עצמי מה קורה כאן, שלא קורה במקומות אחרים. ממה מורכב התהליך? מה האדם שמולי רוצה לקבל, ומה הוא באמת צריך? מתי זה נהיה מסורבל, ועל מה אפשר לוותר?
לא חשבתי שאני קוסם. לא ייחסתי לעצמי כוחות על. היה לי ברור שהשינוי שמתרחש בקליניקה, בסדנאות ובכל מפגש – ניתן לשכפול.
כך נולד החזון.
אספתי סביבי את אנשי המקצוע הטובים ביותר, והעברתי להם את הידע, התפיסה והעקרונות שהופכים את הדרך הזו לכל כך משמעותית ואפקטיבית.
כך הוקם מרכז נשרים – מקום שמחבר בין ריפוי רגשי, החזקה התנהגותית ותהליך מוטיבציוני. שלוש אבני יסוד שמזינות את המרכז הטיפולי, את הגישה ההורית הייחודית ואת מגוון ההכשרות לצוותי חינוך.
הרצאה פרונטאלית אודות נקודת הקונפליקט בגיל ההתבגרות והמשתנים שמהווים איום על התפתחות נורמטיבית תקינה. מהו היחס הרצוי להתנסות בהתנהגויות סיכון, היכן עובר הגבול בין אתגר למשבר ואיך זה משפיע על תפקידנו שם.
הרצאה פרונטאלית המעלה את הצרכים המתהווים בגיל ההתבגרות, השינויים במבנה הקשר ותפקידנו המתעדכן מול זהותו המתגבשת. האתגר ההורי מול אתגר גיל ההתבגרות.
הרצאה פרונטאלית אודות מערכת היחסים הייחודית שלנו עם ילדינו לאורך השנים. מהו החוט המקשר בין התבגרות יציבה לבין קיומו של מרחב ביתי בטוח, איך בונים מרחב כזה ומהי הסיבה שבגינה מותר ורצוי לטעות מידי פעם.
תהליך התערבות מניעתי מקיף במרחב הבית ספרי.
התהליך כולל הרצאה שכבתית למניעה ראשונית ומתוכה איתור נערי הקצה לבניית המשך תהליך על ידי מרחב מותאם למניעה שניונית.
הקבוצה המאותרת תתכנס ל12 מפגשים בהם נתמקד בשינוי התפיסות החברתיות אודות השימוש בסמים, פתיחת האפשרות להעלאת חולשה ובקשת עזרה, גיוס הדדי לטובת מטרות הגדילה ובניית שפה חברתית בריאה.
הרצאה פרונטאלית בה ניכנס לעומק מסע הגדילה שלו מילד למבוגר, לצרכים שמתהווים ולגורמים המשפיעים על אופי תפיסתו של המבוגר האחראי. מהם התנאים שקיומם ימקם אותנו כדמויות מעצבות ובעלות השפעה בחייו והאם יש סימנים המעידים שאנו בכיוון הנכון.
הרצאה פרונטאלית שתחבר את הצוות החינוכי למה שהופך את המפגש בין העולם המערבי לגיל ההתבגרות למורכב כל כך. מהם הפיתויים, מה הופך אותם למורכבים, למה השיח סביבם מעורר כל כך הרבה איומים, איפה עובר הגבול בין הנאה לסיכון התמכרותי, ובשורה התחתונה – מה עושים עם זה.
הרצאה לנוער המעלה את הקושי לבחור לגלוש מתוך בחירה, ולא כהרגל או אילוץ. בהרצאה יינתנו כלים לזיהוי הבעיה, זיהוי הטריגרים ופיתוח כושר שליטה עצמית. נכנסתי לטיקטוק לשנייה ולפתע עברו שעתיים, יש בעיה? היכן עובר הגבול, מתי עוצרים את זה, ואיך.
סדנא למניעת התנהגויות סיכון 3 מפגשים לבני נוער.
בסדנא תסופק ההזדמנות לשיח בוגר ואחראי אודות רצף הפיתויים שסביבנו, תינתן במה לעולם הרגשי וירכשו כלים לניהול עצמי, קבלה עצמית והיכולת לבקש ולקבל עזרה.
לאורך המפגשים דרך היכרות פנימית יותר – נזיז מעט את הציניות המערבית ונניח על השולחן לדיון מכובד את מוקדי ההתמודדות המשותפים לכולנו.
הרצאה לנוער שתעסוק בגבול הדק בין הנאה לשימוש ובהבדלים המהותיים שבין שימוש להתמכרות. נתוודע לעולמנו הרגשי המנווט אותנו, נעצור לבדוק באילו דברים אנו משתמשים בכדי למסך עליו ונרכוש כלים- על מנת שנוכל להנות מתוך בחירה ללא אילוץ או הרגל.
מושיטים יד, והיא נהדפת בכוח. מנסים להסביר עד כמה זה לטובתו, והוא מתבצר עוד יותר. בגיל ההתבגרות זה קורה הרבה. מה הקטע? על מה הוא מגן?
איך מציבים גבולות ברורים, ועדיין מתחשבים? האם יש דרך להגיב לזלזול וציניות של מתבגר, בלי להיגרר למאבקי כוח מתישים? ולמה זה קורה, דווקא ברגעים הכי חשובים?
אנחנו נזהרים. שלא ירגיש קטן. שלא יביע התנגדות. שלא יבין אותנו לא נכון. ואולי אין צורך להיזהר? אולי זה מה שמקטין אותו? אולי הגיע הזמן להפסיק
מושיטים יד, והיא נהדפת בכוח. מנסים להסביר עד כמה זה לטובתו, והוא מתבצר עוד יותר. בגיל ההתבגרות זה קורה הרבה. מה הקטע? על מה הוא מגן?
איך מציבים גבולות ברורים, ועדיין מתחשבים? האם יש דרך להגיב לזלזול וציניות של מתבגר, בלי להיגרר למאבקי כוח מתישים? ולמה זה קורה, דווקא ברגעים הכי חשובים?
אנחנו נזהרים. שלא ירגיש קטן. שלא יביע התנגדות. שלא יבין אותנו לא נכון. ואולי אין צורך להיזהר? אולי זה מה שמקטין אותו? אולי הגיע הזמן להפסיק
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר”
אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.
אבל האמת היא שהקושי לא קשור בהכרח ליציבות, אלא
אבחנה מדויקת יכולה להיות מדהימה ומארגנת, אבל היא יכולה גם להיות מסוכנת.
מהי הדרך להיעזר בתוויות, מבלי לתת להם