אנחנו רואים שהוא צריך את זה, אז למה הוא בורח מזה?
אנחנו רואים מה הילד שלנו צריך, מנסים לתת לו את זה, ודווקא אז הוא מתרחק. מה מייצר את הפרדוקס הזה, ומה התפקיד שלנו שם?
התנגדות לעזרה: מה עושים כשהמתבגר לא רוצה לקבל עזרה?
מושיטים יד, והיא נהדפת בכוח. מנסים להסביר עד כמה זה לטובתו, והוא מתבצר עוד יותר. בגיל ההתבגרות זה קורה הרבה. מה הקטע? על מה הוא מגן? ואיך מזיזים את ההגנות האלו?
.
מה גורם למאבקי הכוח עם מתבגרים, להופיע דווקא ברגעים החשובים?
איך מציבים גבולות ברורים, ועדיין מתחשבים? האם יש דרך להגיב לזלזול וציניות של מתבגר, בלי להיגרר למאבקי כוח מתישים? ולמה זה קורה, דווקא ברגעים הכי חשובים?
קשר עם מתבגרים: למה דווקא הפחד מטעויות, הוא זה שפוגע בקשר
אנחנו נזהרים. שלא ירגיש קטן. שלא יביע התנגדות. שלא יבין אותנו לא נכון. ואולי אין צורך להיזהר? אולי זה מה שמקטין אותו? אולי הגיע הזמן להפסיק להתייחס אליו כמו ילד?
הקשר שלנו עם ילדינו עובר תהליך. מקשר של הורים לילד, לקשר של הורים לאדם בוגר.
איך עושים את זה נכון?
מניהול למנהיגות: איך להישאר הכתובת הבטוחה של המתבגר גם כשהבחירות שלו כואבות לכם.
הוא רוצה לבד, אבל עדיין זקוק להכוונה.
כשאנחנו מנסים לשמור עליו, הוא מתרחק.
כשאנחנו מרפים, הוא מתדרדר.
מה הלאה? מה עושים מכאן? והאם בכלל יש קווים אדומים?
חזרה לשגרה: מה יהפוך את ההתמודדות עם מתבגרים בחזרה לשגרה – לרגועה יותר?
החזרה למירוץ החיים ולרף הציפיות של העולם, גורמת לתחושה שאתם לא עומדים בקצב. זה לא קורה סתם, וזה לא בהכרח חייב להימשך ככה.
דווקא כי אכפת לנו: איך הרצון לעזור למתבגר גורם לפעמים למחסום?
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר” לו את הבעיה. הוא חווה מצוקה, ואנחנו די מהר מאבדים מולה סבלנות.
וזה קורה דווקא בגלל שאכפת לנו.
המשך לקריאת המאמר המלא >>
לדבר עם מתבגרים בלי לריב: מה ההבדל בין פידבק בונה לבין ביקורת עוקצנית?
אנחנו מעירים לו כי אכפת לנו, אבל במקום שירגיש שאנחנו איתו, הוא נאטם ומפסיק לשתף.
איך הוא יגדל אם לא נתקן אותו? למה כשאנחנו מתקנים אותו הוא בטוח שאנחנו מקטינים אותו? ומהם המשתנים שיגרמו להערה שלנו להיות כזו שמגדלת?
המשך לקריאת המאמר המלא >>
מול מציאות מעורערת: איך עוזרים למתבגר בתקופה ללא שגרה ויציבות?
אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.
אבל האמת היא שהקושי לא קשור בהכרח ליציבות, אלא לדבר אחר לגמרי, שמייצר בבית מתח, ביקורת ואשמה.
ברגע שמבינים אותו, לרוב אפשר להרפות.
אי אפשר לשלוט במציאות, וחוסר היציבות יופיע בחיינו מדי פעם.
ולמרות זאת, את חוסר השקט הזה אפשר לפתור.
המשך לקריאת המאמר המלא >>
המרדף אחרי הריגוש: למה זה אף פעם לא מספיק לו?
כל כך הרבה פעמים, כשאתם בטוחים שהוא מגזים,
הוא בטוח שהוא מפספס.
כשאתם מרגישים שהוא הולך רחוק מדי,
הוא מרגיש שהוא בכלל לא בעניינים.
מה מניע את תחושת ה״עוד״ הבלתי פוסקת? איך מבדילים בין חשיפה טבעית למסוכנת? והאם, אחרי כל הבלגן, יש משהו שהיינו רוצים שילמדו מהיום הזה?
המשך לקריאת המאמר המלא >>