הילד שלי לא מקשיב לי: איך מחזירים את שיתוף הפעולה הביתה?
איך יוצרים שיתוף פעולה מול מתבגר, בלי להפוך כל בקשה למלחמת כוחות על סמכות והיררכיה? ארבעה עקרונות מעשיים שיעזרו לכם להציב גבולות ברורים, ולהישאר משמעותיים, גם כשהם כבר בטוחים שהם יודעים הכל טוב יותר. המשך לקריאת המאמר המלא >>
אלרגיה לגבולות: איך מחזירים את הסמכות בלי לעורר מלחמה?
לפעמים הבעיה היא לא חוסר במשמעת, אלא במערכת חיסונית רגשית שעובדת "טוב מידי".
בדיוק כמו שאלרגיה היא טעות של הגוף שמזהה אבק כאויב, כך גם הילד שלכם עלול לזהות סמכות כניסיון מחיקה.
למה הניסיון להציב גבול רק מחמיר את המצב, ומהו הנוגדן האמיתי להתפרצויות. המשך לקריאת המאמר המלא >>
השאלות החשובות באמת: למה המתבגר שלכם מתרחק?
באופן אירוני, השאלות שהכי טבעי לנו לשאול כשאנחנו דואגים לילד שלנו, הן גם השאלות שהכי פחות מועילות לנו. בזמן שאנחנו מחפשים סימנים ודרכי פעולה טכניות כדי להחזיר את השליטה, הילד שלנו זקוק למשהו אחר לגמרי כדי לא להתרחק. גלו למה השאלות ה"נכונות" שלכם עלולות ליצור מערבולת בקשר. המשך לקריאת המאמר המלא >>
איך מניעים מתבגר שלא מוכן לזוז? הסוד ליצירת הצעד הראשון.
איך מניעים מתבגר שפשוט לא מוכן לזוז, בלי להפוך לשוטרים שלו? אם ניסיתם הכל והוא עדיין תקוע בחדר, כנראה שאתם והוא פשוט לא נמצאים על אותה מפת דרכים. המאמר הזה יעזור לכם להפסיק לרדוף אחריו ולבנות יסודות של שיתוף פעולה, כדי שהוא יבחר לקום ולפתוח את התריס בעצמו. המדריך לצעד הראשון: כך תייצרו שינוי שמתחיל ממנו >>
מנהיגות אמיתית: איך להפסיק "לנהל" את המתבגר ולהתחיל להשפיע באמת?
אנחנו רגילים לחשוב שתפקידנו כהורים הוא לוודא שהם יבצעו את המשימות. שיתפללו, שילבשו בגדי חג, שיעמדו במדדי ההצלחה. אבל האמת היא שככל שאנחנו מנהלים אותם יותר, אנחנו מנהיגים אותם פחות. מנהיגות היא לא תפקיד שמקבלים אלא השראה שצריך להרוויח. המשך לקריאת המאמר המלא >>
אפשר קצת שגרה?
אין דבר מתסכל יותר מלראות את ילדינו פועל בצורה שגויה, מגיעה לתוצאות מכאיבות, ורגע אחר כך פועל שוב באותו האופן. אין מייאש מלראות את ילדינו ממשיך לפעול בדרכים שגויות, למרות שהמציאות מראה- שהתוצאה המכאיבה תחזור על עצמה שוב ושוב. אני לא יודע אם שמעתי יותר הורים שמביעים תסכול מהעובדה שהוא חושב שהוא מצליח להוליך אותנו שולל ולזלזל באינטליגנציה שלנו בצורה בוטה כ"כ, או יותר כאלו שמביעים דאגה מרצף התירוצים הבלתי נגמר והעובדה שהקבלה והשינוי שניסו להטמיע בתוך ההתנהלות בבית אמנם יצרה אוירה מעט יותר נעימה, אבל בשורה התחתונה- ההתנהגויות התסכולים וחוסר האונים חוזרים על עצמם שוב.
למה הוא מגזים?
אותו נער שחיכה כל כך הרבה לפורים, דמיין את האוירה השמחה, את הפורקן וחווית השחרור- מגיע לפורים ומרגיש שמשהו במה שקורה בפועל- לא נוגע באיפה שתיכנן וציפה. מן הסתם הוא ישתה יותר, יקיא, סעודת החג תיהרס לו והחוויה שלו תהיה נוראית, אבל ברגע שהדופמין מבקש מענה- תפקודים מוחיים רבים הקשורים לניהול עצמי, לתיעדוף, למשימתיות ולהסתכלות רוחבית- אינם פעילים.
הילד שבי
אתה זוכר שדברנו על זה שיש לי ילד קטן בתוך הבטן שמרגיש אשם גם כשהכול בסדר? דברנו על זה שאני כל הזמן מתאמץ להיות בסדר, ולכן כל כך נפגע כשמבקרים אותי, או מתנהל בכפייתיות כשחשוב לי לצאת טוב? אתה זוכר?הילד שהייתי. שהבין משהו לא נכון. שהרגיש לא בסדר גם כשדברים לא היו קשורים אליו. כשאבא היה לחוץ, כשאמא גערה או כשהשכן לא היה מרוצה? דברנו על מקרה לא נעים שקרה לי עם מישהו מבוגר, והרגשתי שזה באשמתי למרות חוסר ההיגיון? זוכר את כל זה?
הרס עצמי
צעקתי על הבוס שלי. אימפולסיביות נראה לי שקוראים לזה. מה זה צעקתי עליו, השתגעתי עליו. זה הזכיר לי את מה שקרה כשהייתי בכיתה ו׳ והלכתי מכות עם כמה חברים מהכיתה. שם כלו כל הקיצים, נשלחתי לאבחון כי עברתי כל גבול והמכות היו באמת לא הגיוניות. שם שמעתי את המילה הזאת- אימפולסיביות.אתה יודע, זה כבר שנים ככה. אני כל הזמן דופק את עצמי. מאז שאני קטן. כשהייתי בכיתה ד׳ הייתה תקופה טובה. היה לי מורה טוב שסוף סוף אהב אותי. הושיב אותי קרוב אליו. הקשבתי. הייתי בשיא שלי, ודפקתי את זה. יום בהיר החלטתי לא ללכת לבית ספר. כמעט שבוע לא הלכתי. אמא שלי התחננה אלי שלא אהרוס, לא הייתי מסוגל. היא ידעה מראש מה הולך לקרות, אבל באופן תמוה נשארתי בבית. וזהו, כשחזרתי היה כבר מאוחר מידי.
כתב סתרים
לא המצאתי אותו, וגם אתם יודעים לתרגם את זה. אתם תעשו זאת בקלות עבור מישהו אחר. ודווקא במקומות האהובים יותר, המחייבים יותר, שתופסים אותנו חזק יותר בבטן- דווקא שם העניינים מסתבכים. דווקא שם, כשהצורך להגן עולה, כשהטראומה שלו מכאיבה לנו באמת, זה נפלט.ואחרי כל זה- אנחנו אלו שצריכים להתבונן, לשנות, לדייק, ללכת אחריו, לקבל הכול. זה ממש נראה שהוא נגדנו. תוקע לנו סכין בגב. מנתק קשר או נשאר בקשר- בצורה רעילה ופוגענית. עושה את בחירותיו ללא התחשבות בסביבה, לפעמים כאילו היא אינה קיימת.