מסיכות

והוא שואל, בכאב עצום- אבל מה אעשה?
מה, להיות קטן?
כן, אני מבין שזה מאמץ נוראי, אני סגור על זה שנמאס לי להתאמץ, אבל ככה? לעזוב את המסיכות?
מפחיד נורא.
מה אתה רוצה?

לא יודע. אני מחליט משהו, מתחיל לעשות, ותמיד זה נשבר. תחושה כזאת שאין סיכוי, זה לא יעבוד.
אני קם בבוקר, רוצה להתלבש, ופתאום עובר לי בראש- על מי אתה עובד? בשביל מה אתה מתאמץ? זה לא יעבוד.
זהו, אני חוזר למיטה.
לפעמים חלומות מתגשמים

הכרתי אדם מדהים. אלמן, עיוור, שמסרב להכיר בכך.
ניסינו ביחד להשלים עם המציאות.
היה שם משהו מוזר, לראות אדם עיוור, שמסרב ללמוד ללכת עם מקל.
היה כואב לראות אלמן שמסרב להספיד את אשתו.
וכל פעם שהתחילו לזלוג לו הדמעות, זה נכנס לי כמו חץ ללב.