חלק ממסע

אנחנו רגילים לחשוב שתפקידנו כהורים הוא לוודא שהם יבצעו את המשימות. שיתפללו, שילבשו בגדי חג, שיעמדו במדדי ההצלחה. אבל האמת היא שככל שאנחנו מנהלים אותם יותר,

כשמתבגר חוזר שוב ושוב על אותה התנהגות הרסנית, האינסטינקט ההורי שלנו הוא לעצור הכול ולחזור למשמעת של פעם. אבל מה אם דווקא הניסיון לקחת מחדש את

אותו נער שחיכה כל כך הרבה לפורים, דמיין את האוירה השמחה, את הפורקן וחווית השחרור- מגיע לפורים ומרגיש שמשהו במה שקורה בפועל- לא נוגע באיפה שתיכנן