חיפוש עצמי, בלבול מתמשך, תפיסה דיכוטומית ותחושות חוסר שייכות.
אהבתם? שתפו!
מה קורה כשמתבגר מרגיש שאוהבים אותו, אבל שהצבע שלו לא באמת שייך לתמונה המשפחתית? על שייכות, מנהיגות הורית והיכולת לתת מקום גם לילד שלא תכננו.
אנחנו רוצים לעזור למי שחשוב לנו, אבל לפעמים דווקא העצה הטובה ביותר מעוררת התנגדות וגורמת לצד השני להרגיש שלא רואים אותו.
מה גורם לעצה אחת
למה נער חוזר בו דווקא מהחלטה שנראית טובה עבורו? מה עומד מאחורי החלטות שנראות לנו תלושות, ולמה ניסיונות השכנוע שלנו עלולים דווקא לגרום לו להתבצר בעמדתו?
מה קורה כשמתבגר מרגיש שאוהבים אותו, אבל שהצבע שלו לא
אנחנו רוצים לעזור למי שחשוב לנו, אבל לפעמים דווקא העצה
למה נער חוזר בו דווקא מהחלטה שנראית טובה עבורו? מה
אנחנו רוצים לעזור למי שחשוב לנו, אבל לפעמים דווקא העצה הטובה ביותר מעוררת התנגדות וגורמת לצד השני להרגיש שלא רואים
איך ייתכן שתקופה שאמורה לעורר געגוע מעוררת לפעמים דווקא הימנעות? למה דווקא זמן שאמור לתת לכולם תחושת שייכות גורם לו
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר”