קהל יעד: מתבגרים

כמה זמן אורך תהליך טיפולי?

התשובה לשאלה הזו זהה לתשובה לשאלה – כמה זמן לוקח לבנות בניין. בלתי אפשרי לדעת בלי להיכנס לפרטי המקרה, וגם אז – זו תהיה הערכה בלבד. כמו שבניית בנין תלויה בתנאי השטח גובה הבניין ומספר הקומות, גם התהליך הטיפולי תלוי בהמון משתנים.בכל מקרה חשוב לדעת – התהליך הטיפולי לרוב אורך לכל הפחות מספר חודשים ולא […]

לא. אתה לא אשם.

נורא כאב לי. זה הרגיש כל כך טוב, והדרך שהוא עושה כל כך מיוחדת. למה? תעצור. לא כדאי לך. כל כך סבלת שם, בעולם ההוא. בכית שאתה מת להפסיק. הבטחת לעצמך שלא עוד.
אוף. מבאס.

למה לחפור?

ובבת הכל מתנפץ.
בהתחלה התפקוד שלו מתחיל לגמגם, פתאום להורים שלו יש סיבות לכעוס, יום אחד הוא נעלם לכמה שעות וביום שאחריו הוא כבר נעלם ללילה מחוץ לבית.
וכבר ארבעה חודשים הוא ברחוב. נכנס למסגרות ועף משם. לא מוכן להקשיב לאף אחד. ישן בימים וער בלילות, נפתח לו לאחרונה תיק פלילי על אלימות- מבחינתו זה שהתחיל איתו אשם.

חרדה. נעים להכיר.

אני יושב עם החברים. אני יודע שהם סבבה איתי. אני רוצה להגיב על מה שהם מדברים. אני משותק. אני ממש ממש רוצה לדבר.
לא יוצאים לי מילים.
ניסיתי להגיד איזה מילה, היא לא יצאה טוב. מזל שאף אחד לא שמע.
אין, נדפקתי. חרא של חיים.

פרידה vs נטישה

בנטישה- מה שהיה לא יהיה, אבל גם מה שהיה לא היה. חשבתי שהיה משהו, אבל אני מבין שלא היה כלום. הייתי בסרט. חשבתי שיש משהו.
הרגשתי בקשר, הרגשתי אהוב, אבל לא ממש התאים. ופתאום כשנפרדו ממני, אני מבין שמה שהרגשתי לא היה.

כוח רצון. יש דבר כזה?

כאילו, הסתכלתי על המלוואח, שנאתי אותו, אבל הייתי חייב אותו.
כשאני חושב על זה- אני רואה היגיון.
אם אתה כבר שמן, לפחות שיהיה לך טעים.

טקסים

ואז, פתאום הוא הסתכל עלי בעיניים נורא מודאגות.
פתאום הוא שאל- אבל איך אדבר עם אנשים? כאילו, מה אני אעשה כשארצה לשבת עם מישהו?
איך יושבים עם מישהו בלי קססה באמצע?
סביב מה יושבים כשרוצים סתם לשבת?

טיפול, סתם לדבר?

איך העובדה שאנחנו מדברים עשויה לעזור?
איך לעזאזל אם אני אבין שאני אובססיבי כי אני נורא מפחד לגלות שלא אוהבים אותי, איך זה יעזור?
איך להבין שאני מהמר את כספי למוות כי כשלא אהמר אהיה ריקני וחסר סיפוק- תתרום לקושי להפסיק?

אתה בעצם מבקש ממני לראות את הכאב, מה העניין? התפקיד שלך זה לא להעביר את הכאב הזה?
זהו, שלא.
בואו נבין מה זה טיפול, או איך המח שלנו עובד.

מסיכות

והוא שואל, בכאב עצום- אבל מה אעשה?
מה, להיות קטן?
כן, אני מבין שזה מאמץ נוראי, אני סגור על זה שנמאס לי להתאמץ, אבל ככה? לעזוב את המסיכות?
מפחיד נורא.

מה אתה רוצה?

לא יודע. אני מחליט משהו, מתחיל לעשות, ותמיד זה נשבר. תחושה כזאת שאין סיכוי, זה לא יעבוד.
אני קם בבוקר, רוצה להתלבש, ופתאום עובר לי בראש- על מי אתה עובד? בשביל מה אתה מתאמץ? זה לא יעבוד.
זהו, אני חוזר למיטה.