
דווקא כי אכפת לנו: איך הרצון לעזור למתבגר גורם לפעמים למחסום?
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר” לו את הבעיה. הוא חווה מצוקה,
אהבתם? שתפו!

איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר” לו את הבעיה. הוא חווה מצוקה,

אנחנו מעירים לו כי אכפת לנו, אבל במקום שירגיש שאנחנו איתו, הוא נאטם ומפסיק לשתף.
איך הוא יגדל אם לא נתקן אותו? למה כשאנחנו מתקנים

אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.
אבל האמת היא שהקושי לא קשור בהכרח ליציבות, אלא לדבר אחר לגמרי, שמייצר בבית מתח,

איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?

אנחנו מעירים לו כי אכפת לנו, אבל במקום שירגיש שאנחנו

אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.<br

כאילו, הסתכלתי על המלוואח, שנאתי אותו, אבל הייתי חייב אותו.
כשאני חושב על זה- אני רואה היגיון.
אם


איך העובדה שאנחנו מדברים עשויה לעזור?
איך לעזאזל אם אני אבין שאני אובססיבי כי אני נורא מפחד לגלות שלא