הרצאה פרונטאלית אודות מערכת היחסים הייחודית שלנו עם ילדינו לאורך השנים. מהו החוט המקשר בין התבגרות יציבה לבין קיומו של מרחב ביתי בטוח, איך בונים מרחב כזה ומהי הסיבה שבגינה מותר ורצוי לטעות מידי פעם.
אהבתם? שתפו!
אנחנו רוצים לעזור למי שחשוב לנו, אבל לפעמים דווקא העצה הטובה ביותר מעוררת התנגדות וגורמת לצד השני להרגיש שלא רואים אותו.
מה גורם לעצה אחת
למה נער חוזר בו דווקא מהחלטה שנראית טובה עבורו? מה עומד מאחורי החלטות שנראות לנו תלושות, ולמה ניסיונות השכנוע שלנו עלולים דווקא לגרום לו להתבצר בעמדתו?
איך ייתכן שתקופה שאמורה לעורר געגוע מעוררת לפעמים דווקא הימנעות? למה דווקא זמן שאמור לתת לכולם תחושת שייכות גורם לו להרגיש בדיוק הפוך?
אלול. מה
אנחנו רוצים לעזור למי שחשוב לנו, אבל לפעמים דווקא העצה
למה נער חוזר בו דווקא מהחלטה שנראית טובה עבורו? מה
אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.
אבל האמת היא שהקושי לא קשור בהכרח ליציבות, אלא
אבחנה מדויקת יכולה להיות מדהימה ומארגנת, אבל היא יכולה גם להיות מסוכנת.
מהי הדרך להיעזר בתוויות, מבלי לתת להם
האם הילד שלכם ויתר על קשרים חברתיים?
מה מסתתר מאחורי השקט וההימנעות, למה חרדה לא תמיד נראית כמו פחד,