הרצאה פרונטאלית אודות מערכת היחסים הייחודית שלנו עם ילדינו לאורך השנים. מהו החוט המקשר בין התבגרות יציבה לבין קיומו של מרחב ביתי בטוח, איך בונים מרחב כזה ומהי הסיבה שבגינה מותר ורצוי לטעות מידי פעם.
אהבתם? שתפו!
על הצורך שמסתתר מאחורי ההסתגרות ועל הדרך להישאר משמעותיים בחייו בלי להפוך כל שיחה למאבק.
בדקנו מה מאיים עליו, נתנו מקום למה שחשוב לו, ובכל זאת הוא לא רוצה לחזור למסגרת. הסרת הסיבות להתנגדות עדיין אינה נותנת סיבה לרצות. מה חסר
מה קורה כשמתבגר מרגיש שאוהבים אותו, אבל שהצבע שלו לא באמת שייך לתמונה המשפחתית? על שייכות, מנהיגות הורית והיכולת לתת מקום גם לילד שלא תכננו.
על הצורך שמסתתר מאחורי ההסתגרות ועל הדרך להישאר משמעותיים בחייו
בדקנו מה מאיים עליו, נתנו מקום למה שחשוב לו, ובכל
מה קורה כשמתבגר מרגיש שאוהבים אותו, אבל שהצבע שלו לא
אנחנו רוצים לעזור למי שחשוב לנו, אבל לפעמים דווקא העצה הטובה ביותר מעוררת התנגדות וגורמת לצד השני להרגיש שלא רואים
איך ייתכן שתקופה שאמורה לעורר געגוע מעוררת לפעמים דווקא הימנעות? למה דווקא זמן שאמור לתת לכולם תחושת שייכות גורם לו
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר”