אתגר בלתי נמנע

אנחנו רואים מה הילד שלנו צריך, מנסים לתת לו את זה, ודווקא אז הוא מתרחק. מה מייצר את הפרדוקס הזה, ומה התפקיד שלנו שם?

מושיטים יד, והיא נהדפת בכוח. מנסים להסביר עד כמה זה לטובתו, והוא מתבצר עוד יותר. בגיל ההתבגרות זה קורה הרבה. מה הקטע? על מה הוא מגן?

איך מציבים גבולות ברורים, ועדיין מתחשבים? האם יש דרך להגיב לזלזול וציניות של מתבגר, בלי להיגרר למאבקי כוח מתישים? ולמה זה קורה, דווקא ברגעים הכי חשובים?