דווקא כי אכפת לנו: איך הרצון לעזור למתבגר גורם לפעמים למחסום?
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר” לו את הבעיה. הוא חווה מצוקה, ואנחנו די מהר מאבדים מולה סבלנות.
וזה קורה דווקא בגלל שאכפת לנו.
המשך לקריאת המאמר המלא >>
מול מציאות מעורערת: איך עוזרים למתבגר בתקופה ללא שגרה ויציבות?
אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.
אבל האמת היא שהקושי לא קשור בהכרח ליציבות, אלא לדבר אחר לגמרי, שמייצר בבית מתח, ביקורת ואשמה.
ברגע שמבינים אותו, לרוב אפשר להרפות.
אי אפשר לשלוט במציאות, וחוסר היציבות יופיע בחיינו מדי פעם.
ולמרות זאת, את חוסר השקט הזה אפשר לפתור.
המשך לקריאת המאמר המלא >>
אבחון הוא אף פעם לא הכותרת של הסיפור
אבחנה מדויקת יכולה להיות מדהימה ומארגנת, אבל היא יכולה גם להיות מסוכנת.
מהי הדרך להיעזר בתוויות, מבלי לתת להם לצבוע את הסיפור כולו?
המשך לקריאת המאמר המלא >>
הפנים השקטות של החרדה: מה עובר על מתבגר, שאין לו מקום בעולם?
האם הילד שלכם ויתר על קשרים חברתיים?
מה מסתתר מאחורי השקט וההימנעות, למה חרדה לא תמיד נראית כמו פחד, ומה החלק שלנו – בתהליך הריפוי שלו.
המשך לקריאת המאמר המלא >>
מה שבאמת קורה בדרך מילדות לבגרות
גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי בין ילדות לבגרות – מלא בהזדמנויות, אך גם בסיכונים העלולים להוביל למשבר. הקורס מעניק כלים ותובנות מעשיות להבנת עולמו המורכב של המתבגר, לזיהוי מוקדי סיכון ולבניית קשר משמעותי ותומך שיכול לעשות את ההבדל.
לבחור לגלוש
הרצאה לנוער המעלה את הקושי לבחור לגלוש מתוך בחירה, ולא כהרגל או אילוץ. בהרצאה יינתנו כלים לזיהוי הבעיה, זיהוי הטריגרים ופיתוח כושר שליטה עצמית. נכנסתי לטיקטוק לשנייה ולפתע עברו שעתיים, יש בעיה? היכן עובר הגבול, מתי עוצרים את זה, ואיך.
הילד שבי
אתה זוכר שדברנו על זה שיש לי ילד קטן בתוך הבטן שמרגיש אשם גם כשהכול בסדר? דברנו על זה שאני כל הזמן מתאמץ להיות בסדר, ולכן כל כך נפגע כשמבקרים אותי, או מתנהל בכפייתיות כשחשוב לי לצאת טוב? אתה זוכר?הילד שהייתי. שהבין משהו לא נכון. שהרגיש לא בסדר גם כשדברים לא היו קשורים אליו. כשאבא היה לחוץ, כשאמא גערה או כשהשכן לא היה מרוצה? דברנו על מקרה לא נעים שקרה לי עם מישהו מבוגר, והרגשתי שזה באשמתי למרות חוסר ההיגיון? זוכר את כל זה?
הרס עצמי
צעקתי על הבוס שלי. אימפולסיביות נראה לי שקוראים לזה. מה זה צעקתי עליו, השתגעתי עליו. זה הזכיר לי את מה שקרה כשהייתי בכיתה ו׳ והלכתי מכות עם כמה חברים מהכיתה. שם כלו כל הקיצים, נשלחתי לאבחון כי עברתי כל גבול והמכות היו באמת לא הגיוניות. שם שמעתי את המילה הזאת- אימפולסיביות.אתה יודע, זה כבר שנים ככה. אני כל הזמן דופק את עצמי. מאז שאני קטן. כשהייתי בכיתה ד׳ הייתה תקופה טובה. היה לי מורה טוב שסוף סוף אהב אותי. הושיב אותי קרוב אליו. הקשבתי. הייתי בשיא שלי, ודפקתי את זה. יום בהיר החלטתי לא ללכת לבית ספר. כמעט שבוע לא הלכתי. אמא שלי התחננה אלי שלא אהרוס, לא הייתי מסוגל. היא ידעה מראש מה הולך לקרות, אבל באופן תמוה נשארתי בבית. וזהו, כשחזרתי היה כבר מאוחר מידי.
התנהגות מסוכנת או מסכנת?
גראס הוא חומר מדהים. וזאת הבעיה. המח שלנו עובד שעות נוספות, בוחר בקפידה את פתרונות הקסם שלו. וכשאנו נתקלים במשהו טוב שגובה מחירים יקרים- אנו יודעים שמדובר בהנאה רגעית, והמחיר מחושב מראש. הרבה פחות אנשים מתמכרים לאלכוהול על פני גראס- כי לאלכוהול יש מחיר גבוה. קשה להתמכר למשהו שלוקח ממך את היכולת ללכת ביציבות, להיראות נורמלי, לנהוג, לחיות ללא סירחון, הקאות או כאב ראש.
השביל הזה
הוו, הגעגועים לסמים הרגו אותי.
אני זוכר שישבתי לכתוב מכתב פרידה לדבר הכי טוב שהכרתי.
כתבתי להם שהם היו לי לאח וריע. שאהבתי אותם כמו שלא אהבתי מעולם.
שכשפחדתי שלא אצליח, הם היו שם. כשחויתי חוסר בטחון, הם פתרו את הבעיה.
כשאבא היה מאוכזב, זה פשוט עבד כמו קסם.