קהל יעד: צוותי חינוך

טקסים

ואז, פתאום הוא הסתכל עלי בעיניים נורא מודאגות.
פתאום הוא שאל- אבל איך אדבר עם אנשים? כאילו, מה אני אעשה כשארצה לשבת עם מישהו?
איך יושבים עם מישהו בלי קססה באמצע?
סביב מה יושבים כשרוצים סתם לשבת?

טיפול, סתם לדבר?

איך העובדה שאנחנו מדברים עשויה לעזור?
איך לעזאזל אם אני אבין שאני אובססיבי כי אני נורא מפחד לגלות שלא אוהבים אותי, איך זה יעזור?
איך להבין שאני מהמר את כספי למוות כי כשלא אהמר אהיה ריקני וחסר סיפוק- תתרום לקושי להפסיק?

אתה בעצם מבקש ממני לראות את הכאב, מה העניין? התפקיד שלך זה לא להעביר את הכאב הזה?
זהו, שלא.
בואו נבין מה זה טיפול, או איך המח שלנו עובד.

גיל ההתבגרות

וזה מה שקורה שם.
גיל ההתבגרות מתחיל בנקודה בה הילד מבין שהוא עצמאי.
הילד שלנו פתאום מבין שיש לו דעה.
הוא יכול להחליט. הוא מסוגל לחרטט.
הוא לא חייב להקשיב.
הילד שלנו בעצם מבין- שהוא קיים.
וזה – דבר מדהים.
כשזה לא קורה- יש בעיה.

מסיכות

והוא שואל, בכאב עצום- אבל מה אעשה?
מה, להיות קטן?
כן, אני מבין שזה מאמץ נוראי, אני סגור על זה שנמאס לי להתאמץ, אבל ככה? לעזוב את המסיכות?
מפחיד נורא.

לפעמים חלומות מתגשמים

הכרתי אדם מדהים. אלמן, עיוור, שמסרב להכיר בכך.
ניסינו ביחד להשלים עם המציאות.
היה שם משהו מוזר, לראות אדם עיוור, שמסרב ללמוד ללכת עם מקל.
היה כואב לראות אלמן שמסרב להספיד את אשתו.
וכל פעם שהתחילו לזלוג לו הדמעות, זה נכנס לי כמו חץ ללב.