ראשית, להבין אותו/ה. כולנו עושים את המיטב על מנת להגן על עצמנו ולחיות בצורה טובה. גם אם זה נראה לנו תלוש מהמציאות – צורת החיים שלו/ה היא הטובה ביותר שמצא עד כה. ההכרה בצורך וההליכה לטיפול נתפסת כויתור על כל ההגנות ו'מערכת ההפעלה' שפיתח במשך שנים.
הניסיון שלנו מעיד שהרבה יותר קל לכוון לפגישת ייעוץ ולא לפגישה טיפולית. ההליכה לפגישה חד פעמית שעומדת בפני עצמה קלה יותר ונגישה יותר על פני הליכה לפגישה ראשונית שמצהירה על תחילתו של מסע שהוא/ היא אינם מעוניינים בה.
אנו מאמינים ובטוחים שאם יגיעו לפגישה ראשונית וחד פעמית במטרה להתייעץ, ויגלו בה שייתכן שיש דרך שתהפוך את החיים שהם חיים למהנים ומשוחררים יותר – ההמשך יהיה מבחירה וכמעט ללא התנגדויות.
דווקא כי אכפת לנו: איך הרצון לעזור למתבגר גורם לפעמים למחסום?
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר” לו את הבעיה. הוא חווה מצוקה,
