הייתי ילד שמן, וזה היה לי בלתי נסבל.
כשכולם שחקו כדורגל, תמיד הייתי שוער.
הייתי מסתכל על הילדים החמקמקים כששחקנו תופסת והלב שלי היה נצבט.
זה היה מבאס.
אני זוכר שפעם, כשהכנתי את המלוואח השני, אמא שלי נכנסה למטבח ואמרה לי- די, אחר כך אתה תצטער על זה.
ולא הצלחתי לסתום את הפה.
כאילו, הסתכלתי על המלוואח, שנאתי אותו, אבל הייתי חייב אותו.
כשאני חושב על זה- אני רואה היגיון.
אם אתה כבר שמן, לפחות שיהיה לך טעים.
והיו את האנשים האלו, שתמיד אמרו לי- אתה בסה״כ צריך כח רצון.
אני זוכר שזה שיגע אותי.
כאילו, איך אפשר לרצות יותר מזה? אני מת לרזות. אני ממש מת לרזות.
זוכר שבתור ילד בן 11 תפסתי את הבטן וחשבתי לעצמי- כל כך חבל שאי אפשר לחתוך אותה..
והם אמרו לי שאני לא מספיק רוצה.
אתמול פגשתי נער שהחיים בעטו אותו רחוק מידי.
הוא משתמש בגראס על בסיס קבוע ומריח קריסטל בסופי שבוע.
והוא סובל.
הוא סובל מפראנויות. הוא סובל מבדידות נוראית. הוא סובל מחוסר מעש וקושי להשתלב בשוק העבודה.
הוא סובל שאין לו חברה. הוא סובל שאין לו כסף.
הוא מרגיש עלוב החיים.
ההורים שלו רבו איתו.
שבוע שעבר הוא ישן יומיים ברחוב, רק בשביל לשמור על הכבוד שלו.
והוא מבין שבשביל להתחיל להשתקם, הוא חייב ללמוד לא לברוח מרגשות. הוא חייב לטפל בהם.
והוא יושב מולי, נורא מתוסכל, ואומר לי- חזקי, הם אומרים שאני לא מספיק רוצה. בחיי שאני רוצה. מוכן שיורידו לי יד בשביל לחזור לתלם. מוכן לעשות כל מה שנדרש. אבל כל פעם אני נשבר.
הוא אומר לי- גם אם אשבע לך שאני לא משתמש השבוע, בסוף, כשאהיה לבד בבית, והתחושת בדידות תציף אותי, הידיים פתאום יתקשרו לדילר.
כזה אני. משהו דפוק בראש שלי.
הסתכלתי עליו, כאב לי לראות אותו.
ואז אמרתי לו- אני מאמין לך. אני מאמין לך שאתה רוצה. אני גם מאמין לך שהם חושבים שאתה לא רוצה מספיק.
אתה יודע למה אתה לא מצליח? אתה רוצה שאספר לך למה הכח רצון לא עוזר?
אני אגיד לך.
כח רצון לעולם לא יכול להיות המנוע של התהליך.
אני יכול לרצות להפסיק להתעצבן, אני יכול לרצות לנהל את הכסף שלי נכון (בינינו, מי לא רוצה?), אני יכול לרצות להצליח בלימודים או לרצות לדחות סיפוקים.
אני פוגש כל יום אנשים שרוצים.
רובם לא מגיעים אלי כי הם לא רוצים.
כולנו רוצים. אבל זה לא מספיק.
כח רצון יכול להיות פתיחה מעולה.
כח רצון, תפקידו- להדליק את התהליך. לצאת לדרך. לחמם מנועים. לתת את הפוש הראשוני.
כח רצון לא יוביל אותנו את הדרך.
זאת האמת.
כרגע אני רוצה לרזות. זה מקסים. זה יכול לעזור לי לקבל החלטה להתחיל דיאטה.
אבל מחר, כשהסוכר ירד, ואני ממש ארצה לאכול, וחסה לא תהיה כל כך מגרה, מחר אני ארצה את הבורקס.
אני יכול לרצות לחסוך כסף. זה מעולה. זה שלב של בגרות והשלמה.
אבל מחר, כשיהיה מבצע, והחולצה שממש רציתי פתאום תעלה חצי מחיר, פתאום ארצה את החולצה.
והרצון לחסוך? הוא יעלם לרגע.
כשהוא יחזור יהיו תחושות אשמה, אבל הם לא יחזירו לי את הכסף.
כח רצון הוא פתיחה מעולה, אבל הוא ממש לא המנוע של התהליך.
כח רצון הוא אחלה נקודת פתיחה, וכשיש כח רצון- אפשר לצאת לתהליך.
אז מה צריך בשביל לצאת לדרך?
- כח רצון. אם תרצו- אפשר לקרוא לזה מוטיבציה.
מוטיבציה זאת התחלה מעולה. - תכנית. תכנית פעולה זאת הדרך שתוביל אותך
למטרה.
כן. כמו בעסק. אם אתה רוצה שהעסק יעבוד, אתה חייב להגדיר יעדים.
מה זה אומר בפועל? זה אומר בפועל שאני יודע מה אני הולך לקבל. אני לא נלחם סתם. יש לי תמונה בראש, שמתארת לי את הפרס/ הבונוס/ התועלת שאקבל כשאצליח.
בתכנית יש גם עשה ואל תעשה. ברגע שהחלטתי מה מותר ומה אסור, זה לא נתון לדיון. בכלל. אין דיון. אני אגיד את זה שוב.
אם החלטתי שאני בדיאטה, ובדיאטה אני לא אוכל בוטנים מסוכרים, מרגע זה לא אוכל בוטנים מסוכרים.
כן, גם אם חזרתי מריצה, והיה לי יום מבאס. אפילו אם ויתרתי על שתי ארוחות ביום.
למה? ככה. כי כשאני מחויב לגבולות שלי, הגבולות שלי שומרות עלי.
כשאני לא מחויב להם, הם מנוע של אשמה.
תחימה בזמן.
כמו בתכנית עסקית. עמידה בגבולות לנצח, בסופו של דבר תוביל לאיזשהוא שברון. המחשבה שלעולם לא אוכל לאכול בוטנים מסוכרים, מתסכלת נורא.
המחשבה שלא אוכל לאכול אותם חודשיים, קלה הרבה יותר.
לא סתם, בתכניות גמילה ובמכורים אנונימיים קיים המושג ״רק להיום״.
אני יודע שלא אשתמש מחר, אבל ההתמודדות שלי היא רק להיום.
ואגיד לכם עוד משהו.
למח שלנו לוקח להפוך מאמץ להרגל- 60 יום.
אם לא נאכל מלח בכלל באוכל, תוך מקסימום 60 יום- לא נרגיש בחסרונו.
תכף, בשמחת תורה, מתחילים לומר בתפילה משיב הרוח ומוריד הגשם.
ההלכה אומרת שאם עברו 90 תפילות שבהם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, והוא מסופק אם אמר או לא- לא צריך לחזור. כי המח התרגל.
זאת סתם עובדת בונוס, כי הקושי לא נשאר לנצח, הוא רק צריך תכנית, בשביל לא לקפוץ כל היום, ולהיות רגוע.
ואגיד משהו נוסף, לאנשים הרבה יותר קל לצאת לדרך עם עוד מישהו.
ככה זה.
הרבה יותר קל לנו להתחייב למישהו לידינו מאשר לעצמינו. כשזה אני מול עצמי, אני יושב עם עצמי ומדבלים החלטה. אף אחד לא ישאל מה ולמה.
כשזה מול מישהו, זה מחייב יותר.
לכן גמילה אפקטיבית פי מיליון בעבודה קבוצתית. לכן קבוצות הרזיה מככבות היום.
אז אם בא לכם לשנות, לכו אחרי השלבים הבאים:
- כח רצון
- תכנית פעולה
- תחימת זמן
- דמיינו תמונה סופית- זה הפרס
- תמצאו מישהו לצעוד איתו. פרטנר.
- אנחנו כאן, אם יש לנו איך לעזור- צור קשר.
