הרצאה פרונטאלית אודות מערכת היחסים הייחודית שלנו עם ילדינו לאורך השנים. מהו החוט המקשר בין התבגרות יציבה לבין קיומו של מרחב ביתי בטוח, איך בונים מרחב כזה ומהי הסיבה שבגינה מותר ורצוי לטעות מידי פעם.
אהבתם? שתפו!
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר” לו את הבעיה. הוא חווה מצוקה,
אנחנו מעירים לו כי אכפת לנו, אבל במקום שירגיש שאנחנו איתו, הוא נאטם ומפסיק לשתף.
איך הוא יגדל אם לא נתקן אותו? למה כשאנחנו מתקנים
אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.
אבל האמת היא שהקושי לא קשור בהכרח ליציבות, אלא לדבר אחר לגמרי, שמייצר בבית מתח,
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
אנחנו מעירים לו כי אכפת לנו, אבל במקום שירגיש שאנחנו
אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.<br
איך יכול להיות, שדווקא למי שקרוב אלינו אנחנו מתקשים לעזור?
הילד שלנו משתף במשהו שהוא מרגיש, ואנחנו מיד מנסים “לסדר”
אנחנו רגילים לחשוב שהבעיה בתקופות ללא שגרה היא חוסר יציבות.
אבל האמת היא שהקושי לא קשור בהכרח ליציבות, אלא
אבחנה מדויקת יכולה להיות מדהימה ומארגנת, אבל היא יכולה גם להיות מסוכנת.
מהי הדרך להיעזר בתוויות, מבלי לתת להם