התמכרות מוגדרת כמחלה והמשתנים שמגדירים אותה תלויים ברמת ההשתלטות של השימוש על חייו של המשתמש. עד כמה השימוש שולט על המחשבות, ההתנהגות, הסביבה והבחירות של האדם המשתמש. זה לא יהיה אחראי לקבוע את העובדה הזו על פי מספר מילים כתובות בלבד, אבל ככלל אצבע ניתן להניח שאם המחיר שמשולם בתמורה להתנהגות החורגת נראה גבוה ולא הגיוני – ככל הנראה אנו נמצאים על הרצף הסיכוני.
אנחנו רואים שהוא צריך את זה, אז למה הוא בורח מזה?
אנחנו רואים מה הילד שלנו צריך, מנסים לתת לו את זה, ודווקא אז הוא מתרחק. מה מייצר את הפרדוקס הזה, ומה התפקיד שלנו שם?
