הרצאה פרונטאלית אודות נקודת הקונפליקט בגיל ההתבגרות והמשתנים שמהווים איום על התפתחות נורמטיבית תקינה. מהו היחס הרצוי להתנסות בהתנהגויות סיכון, היכן עובר הגבול בין אתגר למשבר ואיך זה משפיע על תפקידנו שם.
אהבתם? שתפו!
אנחנו רואים מה הילד שלנו צריך, מנסים לתת לו את זה, ודווקא אז הוא מתרחק. מה מייצר את הפרדוקס הזה, ומה התפקיד שלנו שם?
מושיטים יד, והיא נהדפת בכוח. מנסים להסביר עד כמה זה לטובתו, והוא מתבצר עוד יותר. בגיל ההתבגרות זה קורה הרבה. מה הקטע? על מה הוא מגן?
איך מציבים גבולות ברורים, ועדיין מתחשבים? האם יש דרך להגיב לזלזול וציניות של מתבגר, בלי להיגרר למאבקי כוח מתישים? ולמה זה קורה, דווקא ברגעים הכי חשובים?
אנחנו רואים מה הילד שלנו צריך, מנסים לתת לו את
מושיטים יד, והיא נהדפת בכוח. מנסים להסביר עד כמה זה
איך מציבים גבולות ברורים, ועדיין מתחשבים? האם יש דרך להגיב
גראס הוא חומר מדהים. וזאת הבעיה. המח שלנו עובד שעות נוספות, בוחר בקפידה את פתרונות הקסם שלו. וכשאנו נתקלים במשהו
