כן. רוב האנשים שמגיעים לא יודעים בבירור מה מפריע להם. זה בסדר גמור וניתן לחלוטין לטיפול.
לרוב כשיש לנו עניין פנימי לא פתור אנחנו נפגוש בעיקר את התופעות לוואי שהעניין הזה מייצר. אנו עשויים לפגוש את זה בתקיעות מסויימת בחיים, במקומות מסוימים שמעוררים אצלינו תחושות לא נעימות, בדחף לבצע דברים או לחץ לרוץ לכיוון כלשהו שלא ממש עושה לנו טוב, או בתחושות לא נעימות שקשה לנו ממש להסביר אותם.
זה בסדר גמור ונורמלי לחלוטין. חלק מתפקידו של התהליך הטיפולי הוא להתחקות אחרי הגורמים שמייצרים אצלנו את מה שמפריע לנו.

אנחנו רואים שהוא צריך את זה, אז למה הוא בורח מזה?
אנחנו רואים מה הילד שלנו צריך, מנסים לתת לו את זה, ודווקא אז הוא מתרחק. מה מייצר את הפרדוקס הזה, ומה התפקיד שלנו שם?




