ניסיון העבר מלמד אותנו שזה לא מומלץ. הדרך בה נביא אותו לפגישה הראשונה אינה משנה, היא תמיד עדיפה על פני ההגעה אליו לביתו. ביציאה מהבית והליכה למקום חיצוני יש הכרה ראשונית בכך שקיימת בעיה ונדרשת התערבות.
הגעה לבית יכולה לפתור את המצוקה הראשונית של ההתנגדות שלו להגיע לפגישה הראשונית, מניסיון – הפגישה השניה תהיה מורכבת הרבה יותר תחת המסר שאנו מוכנים להתאמץ יותר ממנו.
צבע לא מתוכנן: איך נותנים למתבגר מקום אמיתי בבית?
מה קורה כשמתבגר מרגיש שאוהבים אותו, אבל שהצבע שלו לא באמת שייך לתמונה המשפחתית? על שייכות, מנהיגות הורית והיכולת לתת מקום גם לילד שלא תכננו.
